השתקפויות > קטעים מתוך הספר השתקפויות
קיראו עוד:
וידיאו – שימו לב, מצלמים!
"המסך הקטן" המשעבד מיליוני בני אדם וגוזל את זמנם היקר, מופיע בצורות שונות: אם זה באמצעות הטלוויזיה או וידאו או די. וי. די ועוד.
בכל הצגים האלה יש הנצחה של מראות ושל קולות הקשורים למצבים שונים בחיים.
יש היום מכשירים שאפילו מוסיפים ריחות למכלול הצבעוני הזה כדי לענג יותר את תחושותיו של הצופה, המאזין.
לו יצוייר שאנו נמצאים כרגע בחתונה. השמחה גדולה…
אבי הכלה הכין מראש, סכום כסף נכבד כדי לשלם בסוף השמחה, לבעל האולם, לתזמורת ולכל העוסקים במלאכה. הוא הניח לרגע קט את הז'קט שלו על אחד הכיסאות ושכח …
החתונה מסתיימת, והנה מגיע רגע התשלומים.
אבי הכלה ניגש בשמחה להעניק את התגמולים המגיעים לכל אחד ואחד.
הוא ניגש אל הז'קט שלו כדי להוציא את השטרות שהכין. תוחב את ידו אל תוך הכיס הפנימי כשחיוך גדול נסוך על פניו…
כן, החיוך הזה נמחק כהרף עין כשהסתבר שהמעטפה נעלמה כלא הייתה…
ברגע הראשון נדמה לאב ששם את המעטפה במקום אחר.
אך לשווא, כל האפשרויות האחרות נדחות זו אחר זו.
הוא מתנצל אדום ונבוך כולו, בפני בעל האולם ואנשי התזמורת… פונה אבי הכלה אל המחותנים שלו בבקשת עזרה. הם נעתרים לבקשותיו ופותחים כיסם בו-במקום להלוות לו סכום על החשבון.
כעבור ימים ספורים, נאספים בני המשפחה לצפות בוידיאו, כדי לחוות מחדש את השמחה שהייתה באמת ענקית עד אותו רגע קשה.
לפתע נשמעה זעקה קורעת לב:
" לעצור! לעצור את הוידיאו ! " זועק אבי הכלה, "החזירו את הסרט אחורנית! "
הסרט הושב לאחור, ולפתע כולם רואים בברור, בלי כל מקום לטעויות, כיצד אבי החתן ניגש אל הז'קט, מוציא בתנועה חלקה את המעטפה ומכניס אותה לכיס החליפה שלו…
התברר שצלם החתונה הניח את המסרטה על השולחן לרגע קט, ובעודה פועלת ומצלמת, קלטה העדשה את כל מה שהתרחש באמת…
מפתיע?
כלל וכלל לא!
כולנו, עד האחרון שבנו, מצטלמים כל רגע ורגע במצלמה השמיימית.
אך לא תמיד אנו מתגלים בפוזות פוזיטיביות המחמיאות לנו, בלשון המעטה.
כל רגע ורגע בחיינו מקליטים אותנו ומסריטים אותנו.
אין דיבור שהולך לאיבוד, "עוף השמיים מוליך את הקול"; מלאך (המכונה "עוף השמיים"), מביא כל קול וכל דיבור לפני הבורא, והוא נבדק האם הדיבור הזה טוב. האם הוא בא מצד הקדושה?
יתירה מזו, המחשבות והרגשות גם הן עוברות צילומי רנטגן…
נניח שאנו נערכים לצילום. כל אחד מנסה להיראות במיטבו, כי הרי מצלמים…
אילו היינו מפנימים את זרם התודעה הפשוט הזה, שכל מה שאנו עושים, נחקק בסרט האישי שלנו, האם לא היינו עושים מאמצים כבירים להיראות שם במיטבנו?
ידוע היום, מתוך מחקרים של אנשים שעברו מות קליני, שמראים לכל אדם את סרט חייו, בצורה בהירה, בצבעים חדים. כל פרט ופרט שעבר בחייו, כולל ימי שחר ילדותו, עובר כבמצלמה רבת איכות.
האם נוכל להתווכח עם הסרט שיראו לנו?
הלוליין – הליכה על חבל דק
המשפיע החסידי הנודע, ר' מענדל פוטרפאס, נאסר במחנה עבודה בסיביר. יחד אתו היו אנשי מקצוע שונים כשכל אחד מהם היה מספר לחברו על עברו. בין האסירים היה גם לוליין בקרקס שסיפר כיצד היה מהלך על חבל דק שהיה מתוח בין שני עמודים
ותוך כדי הליכה וריקוד על החבל היה מבצע להטוטים, מבלי שיאחז במשהו. לר' מענדל וחבריו היה קשה להאמין לסיפורים אלה, וכתגובה הבטיח להם אותו לוליין שברגע שיגיע יום השחרור, הוא יערוך את המופע. ובאמת הגיע היום המיוחל. מתחו חבל דק בין שני עצים גבוהים, והלוליין התהלך על גבי החבל לקול תשואות המפקדים והאסירים כאחד. ולא רק זאת, אלא שצעד כמה פעמים הלוך ושוב…
כשהגיע לארץ שאלו אותו איך הוא עשה זאת, הרי סכנה מוחשית ארבה לו בכל רגע ורגע, וכל טעות קלה, עלולה הייתה לעלות לו בחייו?
ענה הלוליין שצריך ללמוד הרבה ולהתאמן שוב ושוב. אבל כלל אחד החשוב מכל: הדריך אותו לא להביט למטה ולא לצדדים! לא לאמוד את הגובה העצום! להתעלם מן הסכנות האורבות – ורק ללכת קדימה לעבר המטרה. אין להסיח דעתו ממנה ולו לרגע קט !
כך הצליח להגיע למטרה הסופית בשלמות.
(הסיפור מבוסס על הספרים "סיפוריו של המשפיע ר' מענדל פוטרפאס" / הרב לוי-יצחק גינזבורג וכן "מנוחת הנפש". שהוצא ע"י חב' אמת ואמונה)
כל החיים – הליכה על חבל דק! המטרה ברורה – נצעד לקראת מימושה, אחרת לא נתקדם.
אם אנו מתבוננים כלפי מטה, פירושו של דבר שאנו הולכים כמה צעדים אחורה! פותחים פתח מאיים ושחור הנותן מקום לפחדים לחדור אט אט לחדרי הלב, שמא השאיפות גבוהות מדי. אנו נותנים מקום לכל אותם דברים המונעים בעדנו להמשיך בדרך קדימה… אנו עוצרים או דורכים במקום! תארו לעצמכם שאותו לוליין היה עוצר את הילוכו… קרוב לוודאי שהיה מוצא עצמו, עד מהרה, באמת למטה!
התבוננות לצדדים, פירושה, היסט מבטנו מן המטרה העיקרית והתעסקות בעניינים שוליים. כך, מתרחקים מהשגת היעדים האמיתיים של חיינו.
הלוליין מורה להתמקד בנקודה העיקרית – במטרה העיקרית שלשמה הגענו לכאן, לכדור הארץ, ולגייס את כל כישרונותינו להגשמת כל הטוב שבנו.
כששאלו לוליין אחר איך הוא מצליח ללכת על חבל דק ולשמור על יציבות לאורך כל הדרך, ובפרט בסיבובים מצד אחד אל הצד השני, הוא ענה שהוא קשור למעלה בחוט דק בלתי נראה ועל כן אין הוא מפחד כלל!
זו בדיוק הנקודה! כשנזכור בכל רגע ורגע כי אנו באמת קשורים למעלה בחוט בלתי נראה אין כל סיבה לפחדים ולחששות, שהרי יש מי שמחזיק אותנו מלמעלה, כשאנו כאן למטה! ולעולם לא ניפול באמת, כי יד הבורא היא זו שסומכת אותנו בכל רגע ורגע… גם אם הדבר לא נראה לנו תמיד.
" כי יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו" (תהלים לז' כד')
ובכל זאת כדאי לעיתים להסתכל כלפי מטה אך ורק כדי להבין שאנו באמת למעלה ונדע להעריך את מה שכבר השגנו, ונשמח בכל צעד שהוביל אותנו ליעוד האמיתי שלנו עבור האנושות. סיפר חקלאי בן חקלאי כשחרש שדה והקושי היה כבד, ביקש ממנו אביו "אל תסתכל קדימה כמה נותר לך לחרוש, הסט מבטך אחורה, וראה כמה כבר חרשת…".
גבישי קרח …מופשרים
משקה טוב מגישים עם גבישי קרח.
האם התבוננתם פעם בגבישי קרח המונחים יחד בכלי?
בשלב ראשון כל גביש קרח מונח בפני עצמו.
אט אט, כשגבישי הקרח מפשירים
הם נדבקים זה לזה
עד שקשה להפריד ביניהם.
היחסים הבין אישיים מורכבים מאוד.
כשהיחסים בין אנשים קרים
כשקיימת תחושת ניכור –
כל אחד פועל עבור עצמו באופן נפרד.
כש"הקרח נשבר" או כשהקרח מפשיר
אנו הופכים לדבק אחד
כוח אחד, שיכול לפעול יחד ולחולל גדולות ונצורות.